יאנה סטרונין, תכנית השגרירים של לשכת המסחר ישראל-אסיה | 18 אפריל 2018

מאזן הסחר של 2017 חיובי ועומד על 3.17 מיליארד דולר (USD) ונכון לנתונים ראשוניים של סיכום שנת 2017, מאזן הסחר כולו עומד על 400 מיליון דולר.

ענפי ייצוא עיקריים (בסדר יורד), נכון לשנת 2017: טלפונים ניידים וחלקיהם, מחשבים, אלקטרוניקה וחלקיהם, טקסטיל וביגוד, הנעלה, מכונות וציוד, דגה,  עץ ומוצרי עץ, אמצעי תעבורה וחלקיהם, מוצרי תקשורת ואגוזי קשיו. מוצרים נוספים שוייטנאם מייצאת כוללים נפט גולמי, פחם, מוצרי חשמל, פלפל, קפה, גומי, אורז, אגוזי קשיו ותה. בשנת 2017 היקף הייצוא הסתכם ב-194.47 מיליארד דולר (USD), עליה של 21.5% ביחס לשנת 2016.

ענפי ייבוא עיקריים (בסדר יורד), נכון לשנת 2017: מחשבים, אלקטרוניקה וחלקיהם, מכונות וציוד, טקסטיל, עור וחומרים לייצור הנעלה, טלפונים וחלקיהם, פלדה וברזל, מוצרי נפט, פלסטיקים ומוצריהם, כימיקלים. מוצרים נוספים שוייטנאם מייבאת כוללים מכוניות, תרופות, חומרי הדברה, חומרי עזר לתעשיית ההנעלה והתפירה, טקסטיל, אופנועים, דשנים. בשנת 2017 היקף הייצוא הסתכם ב-190.3 מיליארד דולר (USD), עליה של 21.2% ביחס לשנת 2016.

שותפות סחר מרכזיות: שוק הייצוא המרכזי של וייטנאם הוא ארצות הברית (38 מיליארד דולר), כשבמקום השני סין (30.9 מיליארד), יפן (15.3 מיליארד) ודרום קוריאה (13.5 מיליארד). שוק הייבוא המרכזי  נותר השוק הסיני (52.5 מיליארד דולר), אחריו דרום קוריאה (42.5 מיליארד), יפן (14.9 מיליארד) וטאיוואן (11.6 מיליארד). בניגוד לשנים קודמות גירעון הסחר המרכזי של וייטנאם כיום הוא מול דרום קוריאה (כ-29 מיליארד)- ולא אל מול סין, כפי שהיה עד כה.

התעשייה בוייטנאם (בעיקרה טקסטיל, אוכל, ריהוט, פלסטיק ונייר) מהווה 33.34% מן התמ״ג. זאת ועוד, וייטנאם היא הענק השלישי בגודלו במזרח אסיה מבחינת ייצור אנרגיה (לרוב בצורת נפט גולמי בלתי מעובד או פחם). בשנים האחרונות וייטנאם גם משקיעה בפיתוח תעשיות מתקדמות יותר מבחינה טכנולוגית: מכוניות, חשמל ומחשבים, מה שניכר במיוחד בייצוא השנה ובניסיונות הממשלתיים למשוך אל המדינה משקיעים זרים מתחומים אלה (ראו פירוט בפרק ״מגמות״).הסקטור החקלאי בוייטנאם הוא מן הגדולים במדינה ומהווה 15.34% מן התמ״ג. יחד עם זאת, התעשייה החקלאית חוותה קשיים בשנה האחרונה- בעיקר בתחום ייצוא האורז, שהצטמצם ב-25% בעקבות בצורות בדלטת מקונג (Mekong). זאת ועוד, קונים מרכזיים לתבואה הוייטנאמית דוגמת הפיליפינים, אינדונזיה ומלזיה הגבירו את הייצור מבית- ועל כן גם הקטינו את שיעור הייבוא מוייטנאם ל-10% בלבד. סין, יעד ייצוא נוסף לאורז הוייטנאמי, הוציאה תקנות חדשות בעניין ייבוא האורז למדינה, מטעמי בטיחות בעיקר, וגם היא צמצמה את הייבוא ב-20%. קושי נוסף שאחראי לצמצום המשמעותי בייצוא האורז הוא המחירים הגבוהים של וייטנאם ביחס למתחריה באזור.

הסקטור השירותי (הגדרה רחבה במיוחד הכוללת בין היתר בנקאות, תיירות, שירותי רפואה, השכלה ואף אמנות), מהווה 41.32% מן התמ״ג. בהתאם, מקור ההכנסה הגדול ביותר של וייטנאם בשנים האחרונות טמון בסקטור זה: בתיירות. כ-70% מן התיירים בוייטנאם מגיעים ממדינות אסיה, כשמספר המבקרים מסין הוא הגדול ביותר ועומד על כ-250 אלף איש (2017). מספר התיירים לוייטנאם הולך וגדל מידי שנה, בין היתר בשל הקלות אחרונות בהליכי קבלת האשרה שהנהיגה ממשלת וייטנאם דרך הנגשתם ברשת. עד 2020 צפויה התיירות להוות גורם משמעותי לכלכלה- והמדינה מתעתדת לארח 20 מיליון תיירים ולהרוויח כ-35 מיליארד דולר.

תשתיות הסחר בוייטנאם

בשל צורתה המוארכת של וייטנאם וקו החוף הארוך שלה תשתיות הסחר מחולקות לשלוש: מערכת דרכים, מעברי מים פנימיים ונמלים. מערכת המסילות בוייטנאם משתרעת על 220 אלף קילומטר, והמסלול בין  Hanoi – Ho Chi Minhו-  Ha Noi – Hai Phongמהווים את עורק המעבר העיקרי במערכת כולה משום שהם מקשרים בין מרבית האזורים הכלכליים המשמעותיים (מלבד שפך נהר ה-Mekong) במדינה. בכבישי וייטנאם מועברת כ-75.6% מן הסחורה והכביש המרכזי במדינה הוא National Route 1A (נקרא לפעמים בקיצור QL1A) שאורכו 2,300 קילומטר. הכביש מקשר בין 6 מתוך 7 אזורים כלכליים שונים במדינה. האזור בו לא עובר הכביש נתמך בכביש חלופי שיוצא מן העיר Ho Chi Minh. דרכים נוספות בצפון מקושרות לעיר Ha Noi. כלל הדרכים מתחברות לאלו של סין, לאוס וקמבודיה והן עשויות להתרחב אף יותר במסגרת היוזמה הסינית ״One Belt, One Road״ (ראו ״מגמות״).

בוייטנאם כ-2,360 נהרות ותעלות שאורכם הכולל מעל 42 אלף קילומטרים. מתוך אלו כ-11 אלף קילומטרים מנוצלים לסחר, בעיקר סביב שפך הנהר האדום ונהר ה-Mekong. מעבר סחורות באמצעות אפיקים אלו עודנו פופולארי במיוחד משום עלותו הזולה, ולכן בוייטנאם ניתן למצוא כ-224 נמלים על גדות הנהר בהם עוברת 17.8% מן הסחורה.

אורכו של החוף בוייטנאם עומד על 3,260 קילומטר ובו מתרכז 80% מן הייבוא והייצוא במדינה (וממנו 5.8% מן התובלה). בוייטנאם מעל 100 נמלים בגדלים שונים כשהגדולים והחשובים שבהם הם נמל Hai Phong בצפון, נמל Da Nang במרכז ונמל Saigon בדרום. הנמלים שבמרכז המדינה הם החשובים שבנמלי וייטנאם, בעיקר משום שמרבית הנהרות נמצאים באזור כמו גם דרכי תעבורה ימית למדינות כמו סין, יפן, דרום קוריאה, רוסיה והונג-קונג.

נתונים מתוך משרד התחבורה של וייטנאם:
בוייטנאם 23 נמלי תעופה ועד 2020 שואפת המדינה לשפץ את כולם ולפתח חדשים בעלות כוללת של 13.4 מיליארד דולר (הפרויקט הבולט בהקשר הזה הוא נמל התעופה הבינלאומי Long Tanh בו הושקעו בינתיים 6.7 מיליארד דולר). שלושת נמלי התעופה החשובים ביותר הם Noi Bai בצפון, (ממוקם ליד הבירה), Da Nang שבמרכז ו-Tan Son Naht הממוקם ליד העיר Ho Chi Minh שבדרום.

יחסי הסחר וייטנאם – ישראל

על רקע שינויים כלכליים והדחיפה לחדשנות וטכנולוגיה מתקדמת יותר בוייטנאם משתנים גם היחסים שלה עם ישראל. אם בשנים האחרונות מותגה וייטנאם כיעד עיקרי לייצוא של דשנים, הרי שדימוי זה כבר איננו תואם את המציאות. דווקא ייצוא של רכיבים אלקטרוניים לסוגיהם (בעיקר שבבים) מישראל לוייטנאם הוא שמתרחב- ומהווה כמעט 93% מכלל הייצוא הישראלי למדינה זו. מגמה זו תואמת את ניסיונותיה של ממשלת וייטנאם לנתב את התעשייה המקומית לכיוון טכנולוגי חדש ומתקדם יותר (בייצור טלפונים ומחשבים). נתון זה הופך את וייטנאם לשוק הייצוא הישראלי השביעי בגודלו בעולם אחרי טורקיה וגרמניה. היקף היריעה בא לידי ביטוי גם אם מסתכלים על הייבוא הוייטנאמי- שמתוכו 0.19% מקורו בישראל, מה שהופך את וייטנאם גם למייבאת השלישית בגודלה באסיה  של תוצרת ישראלית.

סקטורים רלוונטיים ויתרונות יחסיים לחברות ישראליות

החיפוש של וייטנאם את הטכנולוגיה המתקדמת יכולה לקרב אותה אף יותר לישראל- מן הענקיות המתפתחות בתחום. ב-19 ביוני, 2017, העבירה וייטנאם תיקונים לחוק בעניין מעברי טכנולוגיה שקיים במדינה מ-2006. החוק נכנס לתוקף כבר ביולי ומטרתו לעודד אימוץ טכנולוגיות חדישות כדי לייעל את הייצור הוייטנאמי ולתת לו יתרון יחסי חדש. במסגרת החוק הממשלה מעניקה תמריצי מיסוי לחברות מקומיות שמייבאות מכונות, ציוד וחומרים שניתן יהיה לנצל לצורכי מחקר ופיתוח (R&D) ויוזמה טכנולוגית. בנוסף, הממשלה מציעה מערכות סיבסוד, הלוואות וריבית משתלמת לחברות ומיזמים שישקיעו בפיתוח תשתיות טכנולוגיות במדינה. תקנה זו מצטרפת לחוק נוסף מ-2015 (Resolution #26/NQ-CP) הנוגע לאימוץ ופיתוח טכנולוגיות IT. בעקבות כל אלו עולה הדרישה בוייטנאם לטכנולוגיות ICT (או Information and Communication Technologies)- שוק ייבוא ששווה כ-13 מיליארד דולר ומהווה הזדמנות נהדרת ליצואנים זרים. לכן לא פלא שבין הסקטורים ההולכים וגדלים בשוק הוויטנאמי ניתן למצוא את התקשורת, הסלולר והאינטרנט- בין היתר בזכות סיועו של הבנק העולמי.

עמק הסיליקון הוייטנאמי בשולי העיר Ho Chi Minh מהווה הוכחה חייה למחויבות הממשלתית וכר פורייה לפיתוח טכנולוגי. המקום זוכה גם לתמיכה ממשלתית- משפטית וכלכלית, ומושך תמיכה גם מבחוץ. כך סמסונג הדרום קוריאנית השקיעה השנה 37.4 מיליון דולר בתוכנית Samsung Talent Program בוייטנאם למתן מלגות, פיתוח טכנולוגיות IT, הזדמנויות מחקר ועבודה וטיפוח כוח אדם מקצועי- זה שסביר ימצא עצמו ב-Ho Chi Minh.

שר המדע והטכנולוגיה הוייטנאמי, Chu Ngọc Anh, ביקש להדגיש שווייטנאם מעוניינת ללמוד מן הסטארט-אפים הישראלים, ולא בכדי. ישראל, הממותגת מזה מספר שנים״Start-Up Nation״, מובילה בתחומים רבים בהם וייטנאם מבקשת להתייעל. חברות הסטארט-אפ הישראליות גייסו ב-2017 כ-5 מיליארד דולר, הישג שמושך לישראל כל שנה משלחות שמנסות לגלות את סוד ההצלחה הישראלית. ייתכן והוא היה גם גורם משפיע בחתימת הסכם ה-MoU בין ישראל ווייטנאם ביולי האחרון לפיתוח תחומי עניין משותפים דוגמת טכנולוגיות חקלאיות, טכנולוגיות מים, רפואה ופיתוח אנרגיות מתחדשות. כך מצטרפת וייטנאם לשורה של מדינות אחרות דוגמת הודו, סין ואוסטרליה בהן פועלות חברות ישראליות בתחומי המים והחקלאות. ההסכם עם וייטנאם יסייע בהולדתם של מיזמים משותפים לשתי מדינות, בארגונם של אירועים לחילופי  ידע, משלחות ושיתופי פעולה בין אוניברסיטאות.

הסקטורים הרלוונטיים במיוחד לווייטנאם הם גם בין המצליחים בישראל. טכנולוגיות חקלאיות בישראל (או במונח המקובל בתעשייה Agri-tech) משכו 7% מן ההשקעה העולמית בתחום ב-2017 (כ-80 מיליון דולר), בעוד הטכנולוגיות החכמות משכו כ-5.9% (כ-26.5 מיליון דולר). בין ההשקעות הגדולות בתחום היו ההשקעות של Cisco ו-Qualcom בחברה הישראלית Prospera על סך  15 מיליון דולר והשקעות ב-Taranis על סך 7.5 מיליון. בישראל פעילות מעל 460 חברות העוסקות בטכנולוגיות חקלאיות- כשרובן הוקמו בחמש השנים האחרונות. החברות עוסקות במגוון תחומים כמו ביוטכנולוגיה, חוואות חכמה (Smart Farming), רובוטיקה, טכנולוגיות השקיה וניהול חכם של מערכות. תחום החקלאות הישראלי קשור לא פעם לתחום המים- גם בו ישראל מובילה בהיותה המדינה היחידה שעושה שימוש חוזר ב-80% ממי השופכין שלה. בטכנולוגיות המים הישראליות כבר עושות שימוש מדינות כמו אוסטרליה, סין ומדינות אפריקה- בהן ישראל מסייעת בהקמת תשתיות ויישום. כל אלה הופכים את ישראל לשותפה כדאית במיוחד עבור וייטנאם- המבקשת להתייעל בתחומים אלה ולהתמצב כמעצמה טכנולוגית בזכות עצמה.

הסכמים ורגולציה

וייטנאם חברה ב-ASEAN, ב-WTO, ב-China-ASEAN FTA וב-APEC.

הסכמים בין ישראל לוייטנאם 

1. הסכם על שיתוף פעולה כלכלי, מדעי וחקלאי (24 לינואר 1996)
2. הסכם תיירות (24 לינואר 1996)
3. הסכם טלקומוניקציה (1997)
4. הסכם על שיתוף פעולה חקלאי (1997)
5. הסכם על שיתוף פעולה כלכלי ומסחרי (25 לאוגוסט 2004)
6. הסכם פעולה על שיתוף פעולה בנושאי תרבות, חינוך ומידע (27 בדצמבר 2005)
7. מזכרהבנות על שת"פ חקלאי (2007)
8. פרוטוקול פיננסי (2007)
9. מזכרהבנות על הקמת מחלבת הדגמה ישראלית-וייטנאמית (2007)
10. הסכםלמניעתכפל מס ולמניעת התחמקות ממסים על הכנסה ועל הון (2009)
11. הסכםשירותי תעופה (2010)

מאז 2015 דנות שתי המדינות באפשרות להסכם סחר חופשי.

מגבלות רגולטוריות, תהליך הסחר עם וייטנאם

1. ויזה – על מנת לעשות עסקים בוייטנאם נדרשת ויזת עסקים, אותה ניתן לקבל בשגרירות. גם הכניסה לוייטנאם מותנית בקבלת אשרה- ללא קשר לעסקים.
2. רישיון לייבוא, ייצוא ולהשקעות – על מנת שחברה תוכל לפעול בוייטנאם עליה לקבל רישיון מן הרשויות המקומיות (Investment License) שיאפשר לה לייבא, לייצא ולהשקיע במדינה. ייתכן ויהיה צורך ברישיונות נוספים.
3. רישום עסק – על מנת לסחור עם וייטנאם על חברה זרה להירשם כעסק בוייטנאם בנוסף לבקשה לקבל Investment License. לרוב אין מינימום הון שנדרש לרישום העסק- אך התהליך יכול לקחת עד 3 חודשים. יש חברות שבוחרות להשתמש בגוף ייבוא וייטנאמי שייתווך ויחסוך את תהליך רישום החברה גם כחברה מקומית.
4. מסמכים בתהליך ייבוא וייצוא – יש למלא דקלרציה בייבוא עבור המכס המקומי אותה יש להגיש לפני ההגעה לוייטנאם או עד 30 יום לאחר ההגעה, ואותה ניתן להגיש גם דרך השירות האלקטרוני (ששמו המלא Vietnam Automated Cargo and Port Consolidated System/ Vietnam Customs Information System. חשוב לציין שלשירות זה יש להירשם מראש). מסמכים נוספים אותם יש לספק עבור המכס יכולים לכלול חשבוניות, דו״חות בדיקה עבור המוצר, הצהרות על שוויו ותעודות מקור. מסמכים נוספים יש לספק גם בעבור ייצוא מוצרים מוייטנאם.
5. מוצרים אסורים – רשימה של מוצרים אסורים לייבוא למדינה מופיע בחוק Decree No.187/2013/ND-CP. בין המוצרים כלי נשק, חומרי נפץ, זיקוקים, כימיקלים מסוימים, סמים וכלי רכב בהם ההגה נמצא בצד ימין.
6. מכס – ייבוא וייצוא מוצרים רבים מוייטנאם מותנה במכס. מכס על ייצוא (בין 0% ל-45%) קיים על כמה מוצרים בלבד, כשלרוב מדובר במשאבים טבעיים דוגמת מינרלים, חומרי גלם שנלקחו מיערות ומתכות. מכס ייצוא יש לשלם עד 30 יום מיום מילוי ההצהרה למכס הוייטנאמי. מכס על ייבוא יחול על מרבית המוצרים מלבד מוצרים בטרנזיט (מעבר), מוצרים המיוצאים מאזורים ללא מס, מוצרים המיובאים ממדינות זרות לאזור ללא מס ולשימוש בו בלבד ומוצרים שמיועדים למעבר מאזור ללא מס אחד לאזור ללא מס אחר. תעריפי המכס מותנים בסטאטוס המדינה ממנה הגיע המוצר:
   • מדינה בסטאטוס מועדף (Most Favorite Nation – MFN)
   • מדינה שהיא חלק מהסדר תעריפים מיוחד (דוגמת מדינות ASEAN)
   • מדינות בסטאטוס רגיל
7. רישום מוצרים – מוצרים מסוימים נדרשים ברישום דרך הרשויות המקומיות. כך למשל, ייבוא קוסמטיקה לוייטנאם דורש רישום ברשות הסמים והתרופות. מוצרים נוספים הדורשים הרשמה כוללים כמובן תרופות אך גם תוספי מזון, מוצרי מעובדים מן החי והצומח, יין, סיגריות, שמנים, בשמים, חלב ומוצריו, ביצים ודבש.

הייבוא לוייטנאם מפוקח בחוק המכס (2015) ותקנות נוספות אך בקיץ האחרון ממשלת וייטנאם ערכה שינויים חוקיים במטרה לרכך את הרגולציה בייבוא מוצרים למדינה. במסגרת Resolution No. 75/NQ-CP מאוגוסט האחרון 50% מן המוצרים שעד כה הוכרחו בבדיקה קפדנית של הממשלה טרם קבלת אישור כניסה למדינה מרשות המכס המקומית- מחשש בטיחותי- הועברו לקטגוריה חדשה (Group 2) שלא דורשת בדיקה שכזו. זאת ועוד, שואפת ממשלת וייטנאם לצמצם את כמות המוצרים שעובדים את בדיקות רשות המכס לכדי 15%. מטרת התקנה החדשה לצמצם את האפשרות לבדיקות כפולות ולייעל את אלו הנעשות (רק 0.03% מן המוצרים המסוכנים נעצרים).